האקווריום של סידני!
ביתו הרשמי של נמו. מרגע שאנחנו מגיעים לנמל דארלינג כבר מרגישים צורך להתחיל לחפש מרפאת שיניים עם אקווריום קטן. יש מצב שהשחפים קוראים "שלי! שלי!" על דק העץ, והריח של הים…
האקווריום , הממוקם בנמל עצמו, מדהים בכל פעם מחדש. אפילו ילדיי חובבי הים, הצלילות וסדרת "המסוכנים ביותר" של נשיונל ג'יאוגרפיק וויילד, מרותקים לקירות הזכוכית. ולא מצליחים לעקוב אחרי מיני הכרישים- שחורי- סנפיר, לבני-סנפיר, נמרי, לימוני, כרישי שונית, פטישי…בגודל אמיתי וישר לפנים.
אני דווקא מתרשמת מאקווריום קטן עם כוך מאבן שבתוכו יושב ממצא כמעט-ארכיאולוגי ולא מרשים בעליל. הוא פה מהתקופה שבה נעשתה הטעות הגורלית לטעמי, שהובילה ליציאתם של הדגים מהמים. החוליה המהותית בתהליך הזה נקראת דג ריאות. זהו דג שנושם אויר! לא דולפין, דג! קדום בהרבה מכל יונק. דג הריאות האוסטרלי הוא חד- ריאתי, ונוהג לנשום פעם בשעה בערך…
משלב אבולוציוני זה החלה התפתחות המינים על היבשה, שבסופה הופענו- אנחנו… עלק פאר היצירה.
תקשיבו לי, טעות מרה. היינו צריכים להשאר במים… היה חוסך הרבה סבל לאינספור בני-אדם וחיות.
יצורי מים גדולים באמת
כרגע נראה לי, שכל מה שאני רוצה לעשות עכשיו הוא לשבת על הרצפה, להביט למעלה, ולצפות בדג הסטינג-ריי העצום חולף מעליי בשלווה מהפנטת, ומכסה את כל שדה הראייה.
באקווריום של פרות הים האוסטרליות אנחנו לומדים איך נוצר מיתוס בתולות הים.
כמו הרבה מיתוסים… זה התחיל בשילוב של הרבה אלכוהול באיכות נחותה, מחלת ים, תזונה גרועה והתנזרות מנשים. פרות הים היו שם לגמרי במקרה. נהוג להניח, שהצלליות שלהן במים גרמו חיזיון תעתועים, שרק ימאי מוכה סיפיליס ושיכור במיוחד יכול לדמיין כאישה עם זנב של דג. בעיני כל מי שאינו ימאי נואש היצורים האלה כה חמודים, שפשוט בא להתכרבל איתם. מסתבר שהם בעלי תכונות אנושיות, ונוהגים לחבק את הגורים שלהם ולהרגיע אותם בציוצים מנחמים. מאיה ואני מצמידות את האף למחיצת הזכוכית והפרה המתוקה מחייכת אלינו מצידה השני.
תזיזו ת'רגליים
ב"משלחת החקר לאנטארקטיקה" מושיבים אותנו בסירות גומי כתומות, שמשייטות לתוך חדר קירור עם אי של קרח במרכזו. הפינגווינים הקיסריים על השלג בוחנים אותנו במבט עקום. ופתאום אנחנו בסרט מצוייר אחר… גם כאן כמו באקווריום לא ברור מי הצופים ומי המציגים בסרט. ואיכשהו, הסיטואציה מעציבה אותי. לא בטוח שהייתי עושה את הדרך עד לבית שלהם כדי לראות אותם בטבע (למרות שמהיכרות רבת-שנים עם עצמי לא הייתי חותמת על כך…). אבל, לראות אותם פה קצת הופך לי את הבטן…
והם אכן לא רוקדים בטיפוף רגליים על הקרח, אבל משויצים בפיצ'ר מרשים אחר: היכולת שלהם ליירט את עצמם לתוך המים כמו טילי-שיוט-מיני מדהימה. וכשהם קופצים למים, זה נראה קצת יותר מעודד, כאילו הם חזרו לחיים… מה יש לומר? מזדהה.
ההתאמה המושלמת לסביבה המימית שהם מפגינים, גורמת לי לקנא.
חוץ מזה אני לא מקנאה בשום אספקט של החיים באנטארקטיקה. אחרי 5 דקות במקפיא העופות אני רק רוצה לצאת בחזרה לשמש החמימה של דרלינג הארבור.
תנו לשים ת'ראש על פיתה...
הכוונה ל"פיתה" מהסוג הימי, כזו שקושרים אליה חבלים עם סירה בקצה. אני רק רוצה לשבת פה שעות ולבהות בסירות שעוברות. היי, יש אנשים שאשכרה מחנים את היאכטה שלהם פה! מעניין כמה עולה מנוי שנתי…
המחשבה העמוקה והמהותית בנושא דמי העגינה השנתיים ליאכטה שלי ("של'! שלי!") בנמל דארלינג נקטעת בשיאה. החבר'ה מתחילים לפזול לכיוון המזנון, זה שליד חנות המזכרות.
כן, זו מלכודת: אם אסרב לדיל צהריים אטרקטיבי ב-9:99 דולר בלבד, אני עוד עלולה לצאת מפה עם עסקה לא משתלמת בחנות המזכרות- מחזיק מפתחות דקורטיבי, שהוא גם פותחן בירה, גם פותחן יין, וגם אולר לשיסוף קרוקודילים -אבל רק אלה מהסוג הקטן (שזה המינימום כדי לשרוד באאוטבק ). עם קצת פחות מזל, אני עלולה לצאת מפה עם שניהם…
אז אני משנה נושא מהר. מה עם השוק הסיני? אולי נלך לשם? גם קניות וגם אוכל!
מאוחר יותר, אחרי יותר מדי חנויות למהגרים סינים ממעמד הביניים, נחזור לפה, למקום הזה שיש לו השפעה ממגנטת. עליי. נשוטט עם השקיעה בין ספינות המפרש העתיקות של המוזיאון הימי לבין היאכטות העוגנות לידן. נראה את הגשר המסתובב Pyrmont bridge בפעולה. ונשב לארוחת ערב אחרונה-כמעט בעיר שאני הכי אוהבת בחצי הכדור הדרומי.
עוד צילום. עוד גלידה איטלקית ממש טובה בשכונה שלנו. ויאללה למיטות, מחר השכמה לפני צאת הנשמה, יש לנו טיסה לתפוס צפונה.
הי יעל, המסע שלכם באוסטרליה פשוט נראה מרתק, את מגלה לי המון אטרקציות נהדרות עם ילדים. מחכה כבר להגיע לשם עם הילדים שלי!
וואו, זה טיול ששווה לעשות עם הילדים…