בחזרה ל"דאון-אנדר"

אחרי סיבוב לאורך החוף אנחנו מדרימים על שביל ההליכה החופי מבונדאיי לברונטה Bondai-Bronte.  זהו שביל מסודר ונוח עם נופים מהממים של המצוק מעל המים. למעשה אנחנו צועדים על קו המצוק הצופה לאוקיינוס השקט, דרומית לפתח הראשי של המפרץ העצום של סידני. מאחורי כל פנייה מתגלה עוד מפרצון חולי ועוד הזדמנות לבדוק את הגלים. הבתים המעוצבים על המצוק מביאים אותנו לרמות שיא של פירגון לאוכלוסיה המקומית. תכל'ס אנחנו סתם מקנאים.

בסיבוב הבא מתגלה רוק -פול Rock-pool, בריכת שחייה חצובה בסלע מעל המים. זה פטנט מקומי, שמאפשר לשחות כאילו בים, מכיוון שבים הפתוח זה לא ממש אפשרי (מסתבר שהילדים שלי , אגב ,טרם שמעו על כך). הבריכה מקבלת סירקולציה קבועה מהים ומשאירה בחוץ את הכרישים והמדוזות. עוד פנייה בשביל, ועמי מבחין בתנועה במים במרחק כמה מאות מטרים. מהחוף…ובכן – לווייתנים. ברבים. בטן לבנה גב שחור. מופע קפיצות שאפשר לראות בבירור. אנחנו והיפנים מצלמים באקסטאזה.

סידני בהחלט התכוננה לבואנו, והיא ממש משוויצה.

אנחנו מלקקים גלידה בגביע וואפל ורוד ומתענגים על כל גווני הכחול שאלוהים שפך לאוקיינוס. ולבסוף נוחתים במפרצון צנוע ומושלם- טמהראמה Tamarama. חוף לא-ממותג כמו שכנו המפורסם, שמוכרז על ידי מומחים כחוף הכי שווה בסידני. והם שוב במים ולא יוצאים.

בעיתוי מושלם ואופייני ליבשת הזו , מזג האוויר מתהפך ברגע שאנחנו מתחילים להרגיש רעבים. שמש קופחת ב-30 מעלות מתחלפת ברוח חזקה ועננים. מכיוון שאני כבר מכירה את התופעה, הצטיידנו מראש בביגוד מתאים. מה שמוביל לכך שאיתן , למשל, משוטט ברחובות בונדאיי בתחתוני בוקסר ופליס. וככה, כמו שאנחנו, בלבוש תרמי מעל בגדי ים, נכנסים לאכול באחת המסעדות השכונתיות, ולא מרגישים חריגים בכלל.

אוף אוסטרליה הזו. כמה התגעגעתי…