הפלגה במפרץ הסארוני, יום #1
הכל נכתב בדיעבד. אחרי שהתנודות החלו להירגע, והדריכה על היבשה חזרה להתייצב. במהלך כל אותו שבוע שהייתי שם, בים, התחושה המתמדת היתה כמו לקחת אוויר מלוא הריאות, עד למקסימום, ועדיין להרגיש שיש עוד המון אוויר בחוץ. והריאות לא יכולות להכיל עוד…
אז יצאתי לדרך, בהתרגשות גדולה ובאושר גדול, להפלגת תלמידים במסגרת קורס הסקיפרים שהתחלתי לפני חצי שנה. לפנינו שבוע של הפלגה ביאכטה-מפרשית בין האיים במפרץ הסארוני שבים האגאי. 6 יאכטות, בכל אחת צוות של ארבעה תלמידים ומדריך. והים.
הנה, חלום נוסף עוד מעט יתחיל להתגשם.
יום שישי 31/10/14 רשימת אריזה
רשימת האריזה מגוונת ומשונה. יבוא יום ואני אתרגל לזה… לתוך תיק גמיש וניתן לדחיסה (מקום האחסון המועט בסירה לא מאפשר שימוש במזוודוה קשיחה), נארזים בגדים תרמיים, חליפת סערה, בגדי ים, פנסי לד מסוגים שונים, מטענים, סוללות , וכדורים- קונבנציונאליים ואחרים- נגד מחלת ים.
הכי חשוב לקחת: מצלמה, ברכות וציורים של הילדים, משקפי שחייה שעוד יוכיחו את נחיצותם, גרביים ועוד גרביים, כובע חם, כפפות וכמובן מוזיקה מגוונת במבחר מדיות, ליתר בטחון. כמו כן, קפה שחור- עם הל ובלי. וטחינה גולמית.
המקפיא מלא אוכל מוכן לימים הקרובים. על המקרר רשימות טלפונים חשובים, וטבלאות תכנון לשבוע הקרוב, עם חלוקת זמנים בין שתי הסבתות והאיש, סידורי איסוף, שעות חוגים, וציוד לכל יום. עוד שבוע שבו שגרת החיים של המשפחה שלי תימשך כרגיל, ואני אהיה במציאות אחרת.
מאיה ציירה לי ספינת מפרש ודמות אישה, אמנם בלונדינית כחולת-עיניים, אבל מחזיקה בהגה ומחייכת. שלושת אנשי הצוות הנוספים מחייכים גם הם. כשאני מבינה שאני זו שמחזיקה בהגה, אני נדהמת ממנה. על הציור היא כותבת לי "שיהיה לך שייט מוצלח ושהים ידריך אותך בשלום". ירדן המקסים, קצת יותר פרקטי ומאחל שלכל מקום שאגיע אליו, נבקר בו שוב ביחד, ושלא תהיה לי מחלת ים, וכמובן – שלא אפול מהמיטה בלילות…
הכל מרגש וחדש מאוד, ואני עדיין לא קולטת עד כמה.
בטיסת הלילה לאתונה, למרות העייפות אני לא נרדמת, מההתרגשות. עוברת על "החוברת לתלמיד" שכוללת בקצרה כל מה שאני עדיין לא יודעת על שייט. זהו, הלך הלילה. מה שאי-אפשר להגיד על א', עמיתי למסע ולדרך, שמיד כשהמטוס מניע, הוא נכבה , וישן עד שאני מטלטלת אותו בכוח, כשדלתות המטוס נפתחות באתונה…
שבת 1/11/14
נוחתים באתונה הסגרירית. נסיעה באוטובוס עם כל אנשי "דרך הים" למרינה בקלאמאקי. במרינה העצומה באלימוס, אתונה, יורד גשם, והכל עדיין בגדר תעלומה: הסירה שלנו עוד לא הגיעה למרינה, המדריך שלנו, ב', בדרכו מברצלונה. ויתר אנשי הצוות שלנו?… ובכן- מסתבר, שמלבד א', יתר אנשי הצוות הם נשים! א' לא ממש מבואס. את ל' כבר הכרנו בקורס עזרה ראשונה בארץ, אבל מי זו ר'? הכל עדיין בסימן שאלה. והכל פתוח. גם מזג האוויר…
מכיוון שהסירות עדיין לא מוכנות, אנחנו עושים שיחת פתיחה בבית קפה של המרינה. קפה ראשון באתונה., ומיד אח"כ, עוברים לסיור במספנה הצמודה.
כל סירה צריכה אננס
תחנת תצטיידות הכרחית לפני המסע- קניות בסופר הקרוב. אנחנו מתכננים תפריט שבועי של ארוחות בוקר, צהריים, וחטיפים לים גבוה – קרקרים, פיצוחים ו-M&M באריזות משפחתיות שסחבנו מהדיוטי-פרי. אז השבוע מתוכננן לנו, בין היתר, מרק שרימפס ונודלס חריף בחלב קוקוס. א' ואני בוחרים ירקות ופירות. א', שהוא קודם כל חקלאי ורק אחר-כך ימאי, מתפשר על בצל ירוק לא-איכותי, אך מתנחם באננס טרי ואימתני. שהרי זה ידוע, "כל סירה צריכה אננס". וככה, בלי שנדע, מתחילה מסורת. כמו כן, יהיו ירקות מוקפצים על אורז לבן, פסטות במגוון רטבים, והרבה סלט יווני. יוגורט יווני 10% (עשרה אחוז!) שומן יילך טוב עם גרנולה ודבש, ואני מתכננת להתמחות בציזיקי.
לפי כמות המוצרים הנערמים בעגלה, אפשר היה לחשוב שאנחנו יוצאים לחודש על אי בודד…. בקופה, מופיע י', להלן "האדמירל" של הפלוטילה, ומוודא שדאגנו לאלכוהול, איכותי! עבור הקפטן הנעדר שלנו, ב'. כשהוא מבין שלא דאגנו, הוא דואג בעצמו. 2 שישיות בירה ושני בקבוקי יין שווה מתווספים לעגלה. ובקבוק אוזו, כי חייבים.
הקניות שלנו בדרך לסירה, הסירה בדרך למרינה, וגם קפטן ב' בדרך. לאנשהו. בסוף כולם יגיעו. רק הגשם הזה…
ואז יצאה השמש
ואז יצאה השמש. במבט לאחור, הבנתי שהחל מהרגע זה, כל החלקים החלו ליפול למקומם הנכון. מחוייכים ומתקלפים בהדרגה משכבות הביגוד, אנחנו ממשיכים ליעד הבא שלנו, עוד תחנת חובה לפני היציאה לים- "נאוטילוס" החנות לציוד ימי שיש בה ה-כ-ל. 4 קומות של כל מה שקשור בפעילות בסביבה הימית- שחייה, גלישה, צלילה, דייג, שייט, כולל כל ציוד הבטיחות, האבזור והעיצוב לימאי המתלהב…א' בדרך לסמן עוד וי ברשימת החלומות שלו. קיר החבלים בקומת הכניסה של החנות מעולם לא זכה לצילומי קלוז-אפ כה פרטניים… למי שקצת מכיר את רשימת המועדפים של א', אחרי גידול ירקות, הטסת מסוקי קרב וחיות אקזוטיות, מופיע הסעיף "ציוד שטח", ומיד מתחתיו תת-סעיף "חבלים". לא יודעת איך, אבל אני מצליחה לשכנע אותו להסתפק רק במפה ימית של המפרץ הסארוני ופנס לד. אחד. אבל ממש שווה! בצער רב הוא משאיר בחנות: חליפת סערה זרחנית וממש איכותית, מגוון אבזרים להקלת חייו של ימאי, סוג של אולר. יקר. חליפת צלילה חצי-יבשה, וגם- הרבה מאוד מטרים של חבלים קלועים ושזורים "שאין סיכוי למצוא בארץ". אה, כפפות – (מקצועיות!) וכמובן, חכה. ל' מתחילה להבין עם מי יש לה עסק כשהוא נעמד, שוב, בקדמת קיר החבלים, ונותן לי הנחיות צילום…. אני משאירה לפעם הבאה לוחית פליז מרוקעת לדלת הקבינה : "Captain's Cabin", פשוט כי נראה לי קצת מוקדם מדי להצהרה יומרנית כזו.
בחזרה למרינה, מסונוורים מהשמש המפתיעה, אנחנו חולפים על פני שורות אינסופיות של סירות, שדרות של תרנים. וכבר מתחילים לפתח העדפות. כל אחד והאהבות שלו. א', באופן טבעי, הולך על מנועים גדולים ומפרשים דקורטיביים בעיקרם, אם בכלל. יעבור לו. אני, לעומתו, יותר בעד תרנים גבוהים, וקווים אלגנטיים בעיצוב רטרו. עם עדיפות לשימוש בעץ טבעי.
בכל מה שקשור לקאטאמרנים, אנחנו בדיעה אחידה. אז נראה לי שאפשר להתחיל לחפש סירה למכירה.
נא להכיר- היאכטה "GAME"
ברציף 3 מחכה הסירה היפהפייה שלנו. היאכטה "GAME". והיא כל-כולה פאר יצירה של עיצוב אלגנטי, תורן גבוה, מפרשים לבנים, ריהוט עץ, מנוע Yanmar חדש ואיבזור מפנק. והכי חשוב- מערכת סאונד המשלבת רמקולים בתוך הקבינה ועל הסיפון. אכן, יש אלוהים, והוא די-ג'יי!
אנחנו מעמיסים את מכולת המזון לספינה. להערכתי, יש מצב שהיא שוות-ערך למשקל הצוות, כולל הקפטן. העיקרון המנחה הוא לנצל כל חלל פנוי במטבח ובסלון לצורך אחסון מזון. הכל חייב להיות סגור ומאובטח. ר' המנוסה יותר מאיתנו, מפקחת על ההעמסה. בלהט העבודה, בקבוק האוזו מתנפץ על הגנגווי, גשר העץ של הסירה. אפשר לומר שזה סוג של השקה!
עכשיו מורידים את הציוד האישי שלנו, ומתחלקים לקבינות. א' מאושר מהסוויטה המשודרגת בחרטום: מיטה משולשת התואמת את צורת הסירה. כיוון השינה: ראש בכיוון הנסיעה. יש לו שירותים צמודים בתוך הקבינה, והפתעה- מקלחון בילט-אין נשלף מהברז בכיור! אנחנו כאלה ילדים! כל גאדג'ט טריביאלי מוציא מאיתנו קריאות התפעלות רמות…א' הרוס.. הוא מתלבט בקול רם מדי, אם בכלל ישתמש בשירותים/ מקלחון האלה הצפופים, ומיד מתחרט. ר' קופצת על המציאה, וכבר מתכננת לנצל את החלל המבוזבז הזה כדי לאפסן תיקים, ספרים (ספרים. ברבים. שהביאה מהבית!) ועוד ציודים. לפני שהיא מספיקה לעבור למצב העמסה, א' מתעשת ומשמיש את השירותים. ליתר בטחון.
ל' ואני תופסות, כל אחת, קבינה פרטית בירכתיים. הקבינה מרווחת באופן יחסי, עם מיטה בצורה גאומטרית הגיונית יותר, ארון, וחלון הפונה אל המים. חדר עם נוף לים האגאי- לזה אני קוראת איכות חיים. לגבי מקלחת ושירותים- נסתפק במקלחת המשותפת והמרווחת מאוד ביחס לזו של א'.
ר', שהודיעה מראש על כוונתה לישון בסלון המרווח על הספה הנפתחת , כבר מתחילה לפרק את שולחן האוכל, כדי לפענח איך מכפילים את הספה…. לא משנה. העיקר שכל אחד יודע איפה הוא ישן הלילה.
ואז הופיע הקפטן
הקפטן שלנו ב' מופיע בגרם המדרגות היורדות לקבינה. אין מה לומר, הבחור יודע לעשות כניסה. מקום ראשון במשפטי פתיחה: "למישהו פה יש סמים?" גם לנו נעים להכיר. ולא., פה זה סירת החננות. תגיד תודה שיש אלכוהול.
באמת, באמת שאין לי מילים לתאר את האיש הזה. ואני לא יודעת למי יש…
מה שברור, מרגע ש-ב' מופיע על סיפון הסירה, הכל הופך להיות הרבה יותר… הרבה יותר מהכל. הוא מצחיק בטירוף, יצירתי, רועש, מבריק, מקורי, מרתק, ומאוד צבעוני. כמות הסיפורים ההזויים שאנחנו נשמע ממנו בימים הקרובים יכולה למלא ספרייה של יומני מסע.
דריס מחברת ההשכרה עובר איתנו על כל-כל-כל הסירה, המערכות, החשמל, הברזים, ציוד החירום… מתעורר ויכוח אידיאולוגי בעניין מיכלי הריקון של השירותים. דריס מדגיש שיש להשאיר ברזים פתוחים כל הזמן. לוקח לי זמן להבין את המשמעות- כל מה ש"מיוצר" בשירותים, למעשה מוזרם בזמן אמת לים הפתוח… גם אם זה בתוך המרינה… בקיצור, לא אוגרים כלום במכלים המיועדים לכך. ר', בלהט אידיאולוגי סביבתי מטיחה בו, שזה אולי בריא למערכות הסירה, אך גרוע לנקיון המים ואיכות החיים של הדגים במרינות.
בסוף מחליטים (מחליטה…) על סגירת הברזים בזמן עגינה במרינה. ופתיחתם לצורך ריקון בים הפתוח.
ואז ,ברגע שהיא פונה לנושא אחר, ב' הולך ופותח את הברזים… ככה זה, על הספינה יש קפטן, והקפטן קובע. ובמיוחד כזה שלא אוכל שיט מאף אחד…
אז אחרי שקיבלנו תיאבון… ואחרי שחתמתי על האימ-אמא של הסירה (בסוף מישהו צריך להיות חתום על הצ'ק-ליסט). אנחנו מתיישבים בקוקפיט, שומעים מוזיקה יוונית, ואוכלים משהו, בקטנה.
מהאדמירל מגיעה הודעה שהיום כבר לא נצא לים. מזג האוויר והחושך שמגיע מוקדם, לא מאפשרים. אנחנו מתנחמים במוזיקה המעולה, במקלחת חמה, ובצעידה לטברנה הסמוכה לארוחת ערב חגיגית ראשונה.
באמת שלא רע לנו.
בטברנה בקאלאמקי
אחרי הליכה ארוכה באוויר הקפוא (המרינה הזו היא לא נגמרת!), אנחנו מגיעים לטברנה. בטברנה Ellados Eikones יש מוזיקה יוונית אמיתית, חם ונעים והאוכל מעולה. כל הצוותים והמדריכים יושבים מסביב לשולחן עצום, ולפני הכל- מגיעים לשולחן קנקני נירוסטה מוזהבים עם אוזו חם מתובל בדבש. המjno הרשמי של הסתיו ביוון. זהו, נראה שככה זה הולך להיות מעתה והלאה.
מאוחר יותר, אנחנו יושבים עם ב' בקוקפיט של הסירה שלנו. שותים. שוב. ושומעים סיפורים. הוא איש מאוד מצחיק. אני כבר מרגישה איך החום, האלכוהול, והעייפות המצטברת מתחילים להשפיע. אני נכנסת לקבינה החמימה שלי. קר מאוד. עוד מעט אכנס למיטה ואקבל חיבוק. מהים. הנידנוד הקל של הסירה מרגיש לי מוכר, מלפני שנים… והחיבוק של הים אינסופי.
מחר כשאתעורר בבוקר , מיד אבדוק מה יש לי בחלון.
לילה טוב מאוד ממרינה קאלאמקי, הים הסארוני. יוון.
הגשמת החלום נראית בעצמה כמו סוג של חלום. שמחה שחלמת, ושמחה שהגשמת.
תודה מתוקה!
נהניתי לקרוא יעל את החוייה הענקית שאת עוברת בהגשמת חלום מטורף.
כל הכבוד!
אני בטוחה שתאספי עוד המון סיפורים על הדרך.
ממתינה להמשך..
תודה! כיף לשמוע. יש עוד סיפורים, רק עכשיו מתחילה להעביר אותם לאתר…